×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם פסולי המוקדשין ט״ורמב״ם
;?!
אָ
(א) כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם, בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות ציבור, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן החטאת והפסח, שאם נעשו במחשבת שינוי השם, פסולין. ואחד המשנה שם הזבח בעתא שחיטה, או בשעת קבלה, אוב הולכה, או בזריקה, כמו שביארנו:
כיצד לא עלוג לשם חובה, כגון ששחט עולה לשם שלמים, לא עלת לבעלים לא משום עולה שהן חייבין בה ולא משום שלמים, אלא חייבין להביא זבח אחר. וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון, לא עלת לא לראובן ולא לשמעון:
במה דברים אמורים, בשעקר שם הזבח בזדון, אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא, ועשה כל עבודותיה לשם שלמים, עלת לבעלים לשם חובה. וכן, החטאת והפסח שעשה אותן במחשבת שינוי השם בטעות, כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה:
וכן, עולת העוף שמלקה או שמיצה דמה במחשבת שינוי השם, כשרה, ולא עלת לבעלים. וחטאת העוף, פסולה.
(ב) וכן, כל המנחות שנעשו במחשבת שינוי השם, כשרות, ולא עלו לבעלים, חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, שאם חישב באחת מארבע עבודות שלהן מחשבת שינוי השם, פסולות:
שינוי השם במנחה כיצד, כגון שקמץ מנחותד נדבה לשם מנחת חוטא, או מרחשת לשם מחבת, או מחבת לשם מרחשת, וכן כל כיוצא בזה:
(ג) אסור לחשב בקדשים מחשבה שאינה נכונה, כמו שיתבאר. לפיכך זבח ששחטו שלא לשמו, או מנחה שקמצה שלא לשמה, בין בזדון בין בשגגה, חייב להשלים שאר עבודות לשמן. אפילו שחט וקיבל והוליך במחשבת שינוי השם, חייב לזרוק במחשבה נכונה:
ומפני מה נשתנה דין החטאת והפסח מכל הזבחים, ודין מנחת חוטא ומנחת קנאות מכל המנחות, מפני שעיין עליהם הכתוב. הרי הוא אומר בחטאת ״ושחט אותה לחטאת״ (ויקרא ד׳:ל״ג), שתהיה שחיטה לשם חטאת, וכן שאר עבודותיה לשמה, ונאמר ״על חטאתו״ (ויקרא ד׳:ג׳ ועוד), שתיעשה לשם אותו החטא, ונאמר ״וכפר עליו״ (ויקרא ד׳:כ״ו ועוד), שתהיה לשם בעליה:
ונאמר בפסח ״ועשית פסח לי״י אלהיך״ (דברים ט״ז:א׳), שתהיה כל עשייתו לשם פסח, ונאמר ״ואמרתם זבח פסח הוא לי״י״ (שמות י״ב:כ״ז), שתהיה זביחתו לשם פסח, הא אם שינה שמו או שם בעליו, פסול. ובמנחת חוטא הוא אומר ״כי חטאתה היא״ (ויקרא ה׳:י״א), ובמנחת שוטהו נאמר ״כי מנחת קנאות (היא) [הוא]⁠ז״ (במדבר ה׳:ט״ו), שיהיו כל מעשיהןח לשמן:
(ד) חטאת ששחטה לשוםט זבח אחר, כגון ששחטה לשם עולה, או לשום אשם, או לשם שלמים, פסולה, כמו שביארנו. אבל אם שחטה לשם חולין, הרי זו כשרה, ולא עלת לבעלים. (ה) מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים ואין החולין מחללין קדשים: (ו) שחטה לשם חטא אחר, כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם, פסולה. (ז) שחטה לשם אדם אחר שהוא מחויב חטאת, אפילו חטאת שאינה קבועה, הרי זו פסולה. (ח) אבל אם שחטה לשם אחרי שהוא מחויב עולה, הרי זו כשרה, ולא עלת לבעלים, שנאמריא ״וכיפר עליו״, עליו ולא על חבירו שהוא מחויב חטאת כמותו. (ט) שחטה לשם מת, כשרה, ולא עלת לבעלים, שאין כפרה למתים:
שחטה לשם מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא חטאותיב ולא עולה ולא שאר קרבנות, הרי זו פסולה, שמא מחויב הוא ואינו יודע:
(י) שחטה לשמה, וחישב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה, הרי זו פסולה, לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחישב בשעת שחיטה כאילו חישבה בשעת זריקה, ולפיכך פסולה: (יא) הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר, בין ששינהו לשם חולין, פסליג, שנאמר ״ואמרתם זבח פסח הוא לי״י״. במה דברים אמורים, ששחטו בזמנו, שהוא יום ארבעה עשר בניסן, אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוייד, פסול. אבל אם שחטו בלא זמנו במחשבתטו שלא לשמו, כשר, שלא לשם בעליו, נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול: (יב) פסח ששחטו לשמו בארבעה עשר קודם חצות, פסול, לפי שאינו זמנו. עברה שנתו, ושחט בזמנו לשם פסח, וכן השוחט שאר זבחים לשם פסח, אפילו שחטן אחר חצות, הרי אלו כשרים, ולא עלו לבעלים לשם חובה: (יג) תודה ששחטה לשם שלמים, עלת לבעלים, ושלמים ששחטן לשם תודה, לא עלו לבעלים, לפי שהתודה נקראת שלמים, ושלמים לא נקראו תודה: (יד) עולה ששחטה על מי שאינו מחויב קרבן כלל, לא עלת לבעלים, שהרי שחטה שלא לשם בעליה. ואף על פי שזה ששחטה לשמו אינו מחויב כלום בעינינוטז, אי אפשר שלא יהיה חייב כפרה לשמים, שאין לך אדם בישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה: (טו) עולה הבאה לאחר מיתה, שעשייה שלא לשם בעליםיז, עלת לבעלים לשם חובה, שאין בעלים לאחר מיתה: (טז) שני כבשי עצרת ששחטן לשם אילים, לא עלו לציבור לשם חובה. ואם דימה שהן אילים, ושחטם לשם אילים, עלו להן, מפני שהיא עקירה בטעות: (יז) אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בוהנותיח, טעון נסכים, שאם יקריביט בלא נסכים נמצא כמקריב נדבה, ואין האשם בא נדבה: (יח) כבש הבא עם העומר ששחטו שלא לשמו, לא יביא מנחת נסכים שלו שני עשרונים, אלא עישרון אחד כשאר הנדבות, שהרי לא עלה לשם חובתו. וכן תמיד ששחטו שלא לשמו, לא יעלה עמו שני גזריכ עצים כשאר התמידין, שהרי לא עלתכא לחובת התמיד, אלא הרי הוא ככלכב הנדבות: (יט) שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן, או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן, הדם ייזרק והבשר ייאכל, אף על פי שלא עלוכג לציבור לשם חובה. ואם היתה שבת, לא יזרוק, ואם זרק, הורצה להקטיר אימורין לערב: (כ) וכן שלמי נזיר ששחטן שלא לשמן, אף על פי שלא עלו לבעלים, הרי הן נאכלין ליום ולילהכד, ואין טעונין לחם. וכן אשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן, אף על פי שלא עלו לבעלים, הרי הן נאכלין:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ת1: בשעת. ע׳ לעיל יג, ג.
ב בת1 נוסף: בשעת. וכך ד (גם פ, ק).
ג בת1 נוסף: לבעלים.
ד ת1: מנחת. וכך ד (גם פ, ק). ופירוש גירסת הפנים: אחת ממנחות הנדבה (מרחשת, מחבת וכו׳).
ה ד (גם ק בפנים) [מ׳כי׳]: מנחה (ויקרא ב, ו; ב, טו). אך אין זה בענין מנחת חוטא.
ו ד: סוטה. אך שם המסכת בכ״י רבנו כבפנים.
ז אפשרות אחרת של תיקון היא למחוק את ׳כי׳, במדבר ה, יח.
ח ד: מעשיה. אך מוסב גם על מנחת חוטא.
ט ב8, ת1: לשם. וכן בת1 לקמן ב׳לשום אשם׳ (ב8 חסר שם). וכך ד (גם פ, ק).
י ד: אחד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יא בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
יב ת1: חטאת. וכך ד (גם פ, ק). ואם גירסת הפנים אינה ט״ס, פירושה: בין חטאת קבועה בין שאינה קבועה.
יג ב8, ת1: פסול. וכך ד (גם פ, ק).
יד בת1 נוסף בין השיטין: השם. וכך ד (גם פ, ק).
טו ד (מ׳בלא׳): שלא בזמנו במחשבה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
טז ד (גם פ): בעניינו. שיבוש המשנה את הענין.
יז ב8, ת1: בעליה. וכך ד (גם פ, ק).
יח כך ת1. א: בוהונות. ד (גם ק): בהונות. וכ״ה לפנינו בגמ׳ מנחות ה., אך בכי״ו שם כבפנים.
יט ב8: יקרב. וכך ד (גם פ, ק).
כ כך ת1. א: גזירי. ע׳ הל׳ ביאת המקדש ט, ה הערה 5.
כא ב8: עלה. וכך ד (גם פ, ק). ונוסח הפנים מתייחס לעולת התמיד.
כב ת1: בכלל.
כג כך ב8, ת1. בא׳ לית.
כד כך ב8, ת1, וכ״ה במשנה זבחים ה, ג ואילך בכ״י רבנו. א: וללילה.
E/ע
הערותNotes
(א) כל הזבחים שנשחטו במחשבות שינוי השם בין בקרבנות ציבור כו׳ – עיין ברש״י ז״ל פ״ב דביצה ד״ך ע״ב ד״ה לפני זמנן שכ׳ וז״ל דקי״ל כל הזבחין שנזבחו של״ל כשרין ונאכלין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו׳ וכתב הרב חד״ה שם וז״ל אשגרת לישנא דמתניתין דריש זבחים נקט דקתני בה שלא עלו לבעלים לשם חובה מיהו ה״ד בקרבן יחיד אבל בקרבן ציבור כדהכא עלו לשם חובה כדאיתא התם אלא דלא נחית הכא לאתויי אלא דכשרין ליקרב עכ״ל ודבריו תמוהים בעיני שהרי מברייתא דהת׳ מוכח בהדיא דאפילו בקרבן צבור לא עלו לבעלים לשם חובה דאל״כ היכי קתני בברייתא דאם היתה שבת לא יזרק הא הו״ל קרבן צבור וק״צ שזמנו קבוע דוחה את השבת וכן כתב רש״י ז״ל בהדיא ס״פ התכלת דמ״ח ד״ה ואם היתה שבת וז״ל אשלא לשמן קאי ועצרת בשבת היא לא יזרוק וכיון דידחה מקרבן צבור תו לא ידחה שבת ע״ש גם מה שכתב דהכי איתא התם וקרבן צבור עלו לבעלים לשם חובה חפשתי בכל הפרק ולא מצאתי שמץ מינהו אלא אדרבא איפכא אמרינן התם דאפילו בקרבן צבור לא עלו לשם חובה מדאמרינן בד״ד ע״א מה לשנוי קדש שכן פסולה בגופה וישנו בד׳ עבודות וישנו בציבור כביחיד כו׳ הרי בהדיא דבשינוי קדש אף בקרבן ציבור לא עלו לבעלים לשם חובה וכדעת רבינו ז״ל וכן כתב מרן הכ״מ דמהך דפ״ק דזבחים יצא לו דין זה וכן כתב בהדיא לקמן דין י״ט ושוב ראיתי בפי׳ המשניות לרבינו ז״ל שכתב בר״פ קמא דזבחים וז״ל וממה שאמר לבעלים תבין שאינו מדבר אלא בקרבנות שיש להם בעלים אמנם קרבנות צבור אין פוסלין אותם שחיטה שלא לשמה שכך אמרו רז״ל קרבנו׳ הציבור סכין מושכתן לכמות שהם וכן כתב הרע״ב שם ומ״ש שכך ארז״ל קרבנות הציבור סכין מושכתן כו׳ הכי אמרינן התם א״ר פפא שאני קרבנות ציבור דלב ב״ד מ״ע כדר״י עמ״ש דאמר קרבנות ציבור סכין מושכתן כמו שהם ולפי הנראה שהם מפ׳ דהכי קאמר סכין מושכתן למה שהם ואפילו שחטן שלא לשמן כשרין וצ״ל לפי זה דההיא דאמרינן מה לשינוי קדש שכן ישנן בציבור כביחיד דמשמע דקרבנות ציבור נמי לא עלו לבעלים לשם חובה היינו משום דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא האי דשמואל דאמר סכין מושכתן למה שהם אמנם לפום קושטא דמילתא קי״ל כהך דשמואל ואולם מדברי רש״י ז״ל שם מבואר דהא דשמואל אין ענינו לזה כלל מיהו מהך ברייתא דכבשי עצרת דקתני אם היתה שבת לא יזרוק קשה טובא לדעת רבי׳ בפי׳ המשניות שהרי משמע בהדיא דאף בקרבנות ציבור לא עלה לשם חובה כמ״ש גם בפ״ק דפסחים ד״ג ע״ב מייתי התם ברייתא דקתני כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כו׳ שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן לחם קדוש ואינו קדוש ופרש״י ואינו קדוש אינו ניתר באכילה ואע״פ שהכבשים עצמם מותרין דקי״ל כל הזבחים כו׳ ותניא בפ״ב דביצה כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק והבשר יאכל אינהו הוא דמתאכלי כשלמים בעלמא אבל לחם כיון שכבשים אין שמם עליהם דהא לא עלו לשם חובה אלא לשם נדבה מי יתירנו עכ״ל הרי בהדיא שכתב רש״י דאף בכבשי עצרת דהוו קרבן ציבור לא עלו לשם חובה והוא מוכרח מברייתא דהתם ולפי הנר׳ דאישתמיט מיניה מהרב חד״ה ז״ל ולדעת רבינו ז״ל בפי׳ המשניות לא ידעתי מה יענה לברייתא הלזו וצ״ע:בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144